החלטה בתיק ת"א 5183-09

1.            על פי כתב התביעה, התובעת היא שותפות רשומה ברשות הפלסטינית. התביעה הוגשה בשם השותפות על ידי מר עבד אלרחמן יוסף אלאקרע. בכתב התביעה נטען כי התובעת הייתה בעלת רישיון להפעלת באר מים וכי הבאר נהרסה על ידי כוח צה"ל.

2.            לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי התובעת, טענה הנתבעת כי לא הוכח קיומה של השותפות התובעת וכי אלאקרע איננו רשאי להגיש תביעה בשם השותפות.

3.            בתשובת התובעת נטען כי הטענה לפיה אלאקרע אינו מוסמך לתבוע בשם השותפות מהווה שינוי חזית מהותי והנתבעת מנועה מלהעלותה כיום, לאחר שכבר הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם התובעת. לטענת התובעת הטענה מועלית עתה לראשונה והנתבעת לא העלתה אותה בשום שלב קודם. עוד נטען כי הנתבעת נמנעה מלהעלות טענה זו אף בשלבים שלפני הגשת התביעה, ועוד בשלב שאלאקרע ניהל איתה משא ומתן בשם השותפות ובשם שאר השותפים בניסיון לסיום התיק בפשרה.

התובעת טוענת עוד כי, אלאקרע הוא אחד הניזוקים מהריסת הבאר והוא פועל בשמו ובשם יתר השותפים בשותפות ובהרשאתם, כך שאין הצדקה לחסום את דרכו לניהול התביעה.

עוד טוענת התובעת כי ניתן לברר את תביעתו של אלאקרע בהיותו אחד השותפים וכי לא ראוי לחסום בשלב זה את דרכו בהסתמך על טענות פרוצדוראליות שלא גובו בטענות משפטיות.

לטענת התובעת, בפקודת השותפויות אין כל הוראה אשר מגבילה שותף להגיש תביעה בשם השותפות, ונהפוך הוא, סעיף 14 לפקודה קובע כי כל שותף הוא שליח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל עניין של עסקי השותפות. יוצא כי התובע, בין בהיותו אחד השותפים ובין כמיופה כוחם, יכול לתבוע בשם השותפות.

4.            בתשובתה לתגובת התובעת טענה הנתבעת כי כלל לא הוכח קיומה של שותפות וכי למרות שנטען כי מדובר בשותפות רשומה בספרי הרשות הפלסטינית, לא צורף כל מסמך רשמי המעיד על רישומה הנטען של השותפות בספרי הרשות הפלסטינית. אין בנמצא גם כל מסמך רשמי המעיד על רישומו של מר אלאקרע כשותף בשותפות.

עוד לטענת הנתבעת, גם אם היה מוכח קיומה של השותפות, מדובר בשותפות ברשות הפלסטינית, אשר לא הוכח הדין הזר החל עליה, ולפיכך דין התביעה להידחות. הנתבעת מציינת כי התובעת לא ביקשה שבית המשפט יחיל את חזקת שוויון הדינים.

עוד טוענת הנתבעת כי ככל שיבחר בית המשפט לפעול לפי חזקת שוויון הדינים ולפסוק על פי הדין הישראלי, הרי שאף בכך לא יהיה כדי לסייע לתובעת. התובעת היא לכל היותר "שותפות לא רשומה", והשאלה האם שותפות שאינה רשומה היא אישיות משפטית נפרדת איננה נקייה מספקות ולא הוכרעה בפסיקה, ולפיכך על כל השותפים הנטענים היה להגיש את התביעה יחד.

לטענת הנתבעת, מסעיף 5 לחוק השליחות ומפסיקת בית המשפט העליון עולה כי נדרשת הרשאה מפורשת של שותף על מנת ששותפו יוכל לנהל הליכים משפטיים בשם השותפות. בענייננו, על מר אלאקרע להוכיח ראשית את קיומה של השותפות, ושנית את קיומה של הרשאה מפורשת של כל השותפים האחרים להגשתה ולניהולה של התביעה בשם השותפות. 

הנתבעת מוסיפה ומציינת כי לטענת מר אלאקרע עצמו, לשותפות רישיון להפעלת באר מים משנת 1952, כך שלשיטתו כבר בשנת 1952 היתה שותפות. יתכן כי מאז פורקה השותפות, או שאחד השותפים כבר אינו בין החיים - ודי בכך על מנת שהשותפות תפורק על פי פקודת השותפויות.

דיון

5.            הטענה כי התובעת איננה אישיות משפטית הכשרה לתבוע ואלאקרע אינו רשאי לתבוע בשמה הועלתה על ידי הנתבעת לראשונה בסעיף 15 לכתב ההגנה, ונטענה על ידיה הן בקדם המשפט מיום 19.12.11 והן בקדם המשפט מיום 27.2.12. משכך, אין לקבל את טענת התובעת בדבר הרחבת חזית.

6.            לא הוצגה כל ראייה בעניין הדין הזר החל על התובעת, אולם לא די בכך על מנת לדחות את התביעה. כפי שמציינת הנתבעת, במקרה כזה רשאי בית המשפט לפעול לפי חזקת שוויון הדינים.

7.            למרות שבכתב התביעה נטען כי התובעת היא שותפות רשומה ברשות הפלסטינית, לא הוצגה כל ראיה לקיומה של השותפות.

כתב התביעה שבפניי מכיל את פרטיו של אלאקרע, אולם מעבר לשמה של השותפות התובעת הוא איננו מספק כל פרטים מזהים בנוגע אליה.

8.            הטענה כי אלאקרע הוא מיופה כוחם של יתר השותפים בשותפות לא נתמכה בתצהיר, לא נטענה בכתב התביעה ולא עולה מחומר הראיות. בקדם המשפט שנערך ביום 5.7.10 הצהיר ב"כ התובעת כי ייפוי הכוח יוגש לתיק בית המשפט, אולם לא מצאתי כי נעשה כן.

9.            על פי סעיף 14 לפקודת השותפויות " כל שותף הוא שליח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל ענין של עסקי השותפות", אולם כפי שנפסק בע"א 5466/97 כונס הנכסים של ערד נאות בנגב בע"מ נ' ש.א.ע. אבני ירושלים בע"מ, פ"ד נה(1) 305 (1999):

"... נראה לי שהסעיף הזה שולח אותנו לחוק השליחות, הקובע לאמור בסעיף 5(א):